בטוח לאומי-סניף ירושלים נ' זלמן בראשי ואחיו בע"מ ואח'
|
ת"א בית משפט השלום ירושלים |
3814-04
26.4.2010 |
|
בפני : מוריס בן-עטר |
|
| - נגד - | |
|---|---|
|
: ב י טוח לאומי |
: 1. זלמן בראשי ואחיו בע"מ 2. מגדל חברה לביטוח בע"מ |
| פסק-דין | |
פסק דין
1.התובע תובע שיפוי בסך 1,321,477 ₪ בגין גמלאות ששילם וישלם למר קונסטנטין ווטרה (להלן – הנפגע) עקב פגיעות שנפגע בתאונת עבודה שארעה ביום 20/03/97, בעת שהנפגע, עובד של חברת כוח אדם (פרופסיה שירותי כוח אדם בע"מ) (להלן – חברה פרופסיה), עבד מטעם חברה זו באתר בניה של הנתבעת 1 בצור הדסה. הנתבעת 2 ביטחה את הנתבעת 1 בכל המועדים הרלבנטיים. הנפגע, יליד 1961, היה אזרח ותושב רומניה ושהה בארץ כעובד זר.
התאונה והפגיעה
2.הנפגע ביצע עבודות קידוח באמצעות מכונת קידוח וקומפרסור. אצבעות ידו הימנית, שהיא הדומיננטית, נפגעו מלהבי המאוורר של הקומפרסור. שתיים מהאצבעות (אצבעות 2 ו-3) נקטעו במלואן; האגודל נקטע באופן חלקי וקטע מאצבע 2 הושתל על קצה הגדם של האגודל; הפרק PIP באצבע 4 נותרה בכיפוף קבוע חלקי; באצבע 5 אין אפשרות לכיפוף פרק ה-PIP.
3.בעת התאונה לא נכח איש במקום מלבד הנפגע ואני מקבל את עדותו בדבר אופן התרחשות התאונה. הוא הכניס את יד ימין, שהיתה חבושה בכפפה קרועה ששתיים מאצבעותיה היו שמוטות מאחור, לחלק הצדדי של הקומפרסור כדי לנסות ולאתר את המקור של דליפת שמן. הוא ניסה לנגב את החלק הצדדי של גוף הרדיאטור כדי לאתר את מיקום דליפת השמן. הרוח של המאווורר תפס את שתי האצבעות השמוטות של הכפפה וידו הימנית נגררה אל תוך הלהבים.
מסגרת התביעה
4.התביעה היא לפי סעיף 328 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב] התשנ"ה-1995 (להלן – חוק הביטוח הלאומי), הקובע את זכותו של התובע לשיפוי בגין גמלאות המשולמות על ידו כשהמקרה שחייב את התובע בתשלום גמלה משמש עילה גם לחייב צד שלישי לשלם פיצוי למקבל הגמלה לפי פקודת הנזיקין או לפי חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים התשל"ה-1975.
5.התובע ביקש לטעון כי אם יוכח כי רשלנותה של הנתבעת 1 גרמה לתאונה, על הנתבעות לפצות את התובע באופן אוטומטי על מלוא שיעור הגמלאות ששילם וישלם לנפגע, זאת מאחר והתובע מחויב לשלם את הגמלאות לנפגע על פי הדין הישראלי.
דין טענה זו להידחות. התביעה לפי סעיף 328 לחוק הביטוח הלאומי היא תביעת סוברוגציה, שבה נכנס התובע לנעליו של הנפגע, זכותו של הנפגע כלפי המזיק גודרת את זכותו של המוסד לביטוח לאומי להשבה, ובהתאם לכך לא יכול התובע להיפרע מן הנתבעות מעבר לחבותן כלפי הנפגע (רע"א 3953/10 עמר נ' אליהו חברה לביטוח בע"מ, פ"ד נז(4) 350, בעמ' 357 אותיות ב'-ג'; ע"א 3097/02 מלמד נ' קופת חולים של ההסתדרות הכללית של העובדים בא"י פ"ד נח(5) 511, בעמ' 517 אותיות ב'-ד').
6.טענה נוספת שהעלה התובע, שלפיה יש לחייב את הנתבעות בתשלום מלוא סכום הגמלאות מכוח השתק שיפוטי ולשם מניעת עושר ולא במשפט, דינה להידחות גם כן. הטענה נסמכת על טענה עובדתית כי הנתבעות ניכו מהפיצוי ששילמו לנפגע את מלוא סכום הגמלאות המשולמות על ידי התובע, ודי לומר כי טענה זו לא הוכחה. התובע ביקש להסיק את העובדה, כי אכן נוכה מלוא סכום הגמלאות שהתובע שילם וישלם לנפגע מהפיצוי שהנתבעות שילמו לו, מהסכום הנמוך של הפיצוי ששילמו הנתבעות לנפגע (80,000 ₪) במסגרת הסדר פשרה שהושג בתביעת הנזיקין של הנפגע נגד הנתבעת 1. סכום הפיצוי ששילמו הנתבעות לנפגע, אינו יכול להוכיח כשלעצמו את הטענה העובדתית שבבסיס טענת הנתבעות.
7.נוכח האמור, יש לבחון את מידת חבותה של הנתבעת 1 לפצות את הנפגע על הנזקים שנגרמו לו בעקבות תאונת העבודה ואת סכום הפיצוי שהוא היה זכאי לקבל ממנה.
רשלנות הנתבעת 1
8.התובע טען לאחריות הנתבעת 1 מכוח עוולות הרשלנות והפר חובה חקוקה.
9.החובה החקוקה שהופרה, לטענת התובע, היא חובת הגידור לפי סעיפים 37(1) (או (4)), 39 ו-45 לפקודת הבטיחות בעבודה [נוסח חדש] התש"ל-1970 (להלן – פקודת הבטיחות בעבודה), זאת מאחר והגידור של להבי המאוורר בקומפרסור לא היה שלם.
10.הרשלנות שיוחסה לנתבעת 1 על ידי התובע מתבטאת, בעיקרו של דבר, באי-מתן הוראות בטיחות, בהעדר גידור מלא ושלם ללהבי המאוורר בקומפרסור, ובאי-החלפת הכפפות של הנפגע לכפפות תקינות ולא קרועות.
11.אין צורך להתעכב בנושא אחריותה של הנתבעת 1. בסיכומיהן כלל לא טענו הנתבעות להעדר אחריות של הנתבעת 1 והסתפקו בטענות לענין האחריות שיש לייחס, לטענתן, לחברת פרופסיה ולאשם התורם של הנפגע.
12.מכל מקום, יצוין בקליפת האגוז כי הוכחה רשלנותה של הנתבעת ונוכח העדר גידור מלא ללהבי המאוורר בקומפרסור, אי-אספקת כפפות תקינות ולא קרועות לנפגע ואי-החלפת הכפפות לבקשת הנפגע.
13.לענין הרשלנות באי-גידור מלא ללהבי המאוורר בקומפרסור, די להתבונן ברשת המגן המקיפה את המאוורר בקומפרסור בתמונות המסומנות 6 ו-7, שהגיש ב"כ הנתבעות בדיון ביום 23/02/06, כדי להיווכח כי אם ללהבי המאוורר בקומפרסור ששימש את הנפגע ביום התאונה היתה רשת מגן דומה לא יכל כלל להיווצר מגע בין ידו של הנפגע ללהבי המאוורר, ואכן היה על הנתבעת 1 לדאוג כי תהיה רשת מגן דומה בקומפרסור ששימש את הנפגע בעבודתו ביום התאונה.
14.לענין הכפפה הלא תקינה – לא רק שמחובתה של הנתבעת 1 היה לדאוג כי הכפפות, שעמן עבד הנפגע, תהיינה תקינות, אלא שהנפגע אף העיד כי ביקש להחליף את הכפפות אך נאמר לו כי עדיין אפשר לעבוד עמן (סעיף 13 לתצהיר עדותו הראשית, ופרוטוקול הדיון עמ' 16, שורה 12, עד עמ' 17, שורה 5).
15.העדר קיומה של רשת מגן מלא ללהבי המאוורר בקומפרסור היווה הפר החובה החקוקה שנקבעה בסעיף 37 לפקודת הבטיחות בעבודה.
התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות:| הודעה | Disclaimer |
|
באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי. האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר. |
|